יצא לכם פעם להיות בכיתה כשהמורה יצאה לרגע, ופתאום כולם התחילו להתרוצץ ולעשות רעש? תחושה כזו, שבה הכל יוצא משליטה, חיכתה למשה כשירד מהר סיני.
כשמשה הגיע למחנה, הוא ראה את בני ישראל מיד אחרי חטא העגל. המצב היה קשה, והעם היה פָרֻעַ, כלומר, הם איבדו לגמרי את הסדר והמשמעת. הם התנהגו ממש כמו עדר של כבשים שהרועה שלו נעלם, והן מתפזרות לכל עבר בלי לדעת לאן ללכת. אולי תשאלו את עצמכם איך זה קרה כשהיה שם מנהיג חכם כמו אהרן? התורה מסבירה שזה קרה כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן. באותם רגעים של בלבול, אהרן בחר לשתוק ולא עצר את העם בצורה תקיפה. בגלל שלא היה מי שיעמיד אותם במקום ויחזיר את הסדר, המצב רק הלך והחמיר.
להתנהגות הזו הייתה תוצאה עצובה, שהפכה לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם. המילה לשמצה פירושה בושה וחרפה. כלומר, בגלל המעשים שלהם, האויבים של עם ישראל מסביב יכלו ללעוג להם ולצחוק עליהם. במקום להיות עם חזק ומאוחד, החוסר בסדר ובמשמעת גרם להם להיראות חלשים ומבוישים מול האויבים שלהם.