תארו לעצמכם שהיו מבקשים מכם לשתות כוס מים שיש בה אבק של זהב. נשמע קצת מוזר, נכון? כשמשה יורד מההר ורואה את חטא העגל, הוא מגיב בצורה נחרצת מאוד. הוא רוצה להראות לעם שהפסל הזה הוא סתם חומר שאין בו שום כוח. משה לוקח אֶת־הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ, כדי להשמיד לא רק את הזהב עצמו, אלא לבטל לגמרי את החטא ואת כל המעשים הרעים שהיו קשורים בו.
קודם כל, כתוב שוַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ. בדרך כלל זהב רק נמס באש ולא נשרף, אבל משה השתמש בחומרים מיוחדים שגרמו לזהב להשחיר ולהתפורר. אחר כך הוא ממשיך וכתוב שוַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר־דָּק, כלומר הוא ריסק וכתש את השאריות עד שהן הפכו לאבק דק מאוד. את האבק הזה משה לוקח וכתוב שוַיִּזֶר, שזה אומר שהוא פיזר אותו ברוח, ממש עַל־פְּנֵי הַמַּיִם של הנחל שירד מההר ושממנו כל המחנה היה שותה.
השלב האחרון והמפתיע ביותר הוא שוַיַּשְׁקְ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. משה לא הכריח כל אחד לשתות אישית, אלא פשוט פיזר את האבק במי השתייה של כולם. אף אחד לא העז להתנגד למשה, כי בני ישראל כבר התביישו מאוד במעשיהם והתחרטו. למה משה עשה את זה? קודם כל, כדי לבזות את האליל ולהראות שהוא בסוף הופך לסתם פסולת שנפלטת מהגוף. אבל הסיבה העיקרית הייתה כדי לערוך לעם בדיקה פלאית מאת ה'. המים האלו עזרו להבדיל בין מי שבאמת חטא לבין מי שהיה חף מפשע, וכך התברר שמי שלא חטא, המים לא הזיקו לו כלל והוכיחו שהוא טהור.