תארו לעצמכם שחבר שלכם כועס מאוד, והוא אומר לכם: "עזבו אותי, אל תחזיקו אותי!", למרות שאתם בכלל לא נוגעים בו. למה שהוא יגיד דבר כזה? בדיוק מצב כזה קורה לאחר שעם ישראל חוטא בחטא העגל. ה' מאוכזב מהבגידה המהירה של העם, והוא פונה למשה ואומר לו: וְעַתָּה הַנִּ֣יחָה לִּ֔י. הרי משה לא החזיק את ה' בכוח, אז למה ה' מבקש שיניח לו? המפרשים מסבירים שה' בעצם נותן למשה רמז קטן ופותח לו פתח להתפלל. זה כאילו ה' אומר למשה שהדבר תלוי בו, ואם הוא יתפלל ויבקש עליהם רחמים העונש יתבטל. ה' ממשיך ואומר שאם משה לא יתערב, הוא יעניש את העם בעונש כבד מאוד שמוסבר במילה וַאֲכַלֵּ֑ם, שמשמעותה סיום מוחלט של האומה החוטאת.
אבל אז ה' מציע למשה הצעה מדהימה: וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל. ה' מציע להתחיל את הכל מהתחלה, כך שמשה לבדו יהיה האבא של עם חדש לגמרי. ומה עם ההבטחה שה' נתן לאברהם, יצחק ויעקב להרבות את הילדים שלהם? מכיוון שמשה הוא בעצמו צאצא של האבות, ההבטחה תמשיך להתקיים במלואה דרכו.
מה אתם הייתם עושים במקום משה? זו הצעה מאוד מפתה להיות האבא של כולם ולזכות בכבוד כזה גדול! אבל כאן מתגלה הגדולה האמיתית של משה כמנהיג. הוא מוותר על הכבוד האישי שלו ומסרב. משה טוען טענה חכמה: תחשבו על כיסא. אם כיסא שיש לו שלוש רגליים חזקות, שהן הזכות של שלושת האבות שלנו, לא הצליח להגן על העם, איך כיסא עם רגל אחת בלבד, שזה רק משה לבדו, יוכל להחזיק מעמד בעתיד? מתוך אהבה עצומה לעם שלו, משה מתעלם מההצעה האישית, ובוחר להתפלל עליהם מכל הלב כדי להציל אותם.