קרה לכם פעם שהרגשתם אבודים כי מישהו שהדריך אתכם פתאום לא היה שם, וחיפשתם לו תחליף מהיר? זה בערך מה שקרה במדבר כשמשה התעכב על ההר. אהרן קיבל את תכשיטי הזהב, וכתוב וַיִּקַּח מִיָּדָם מכיוון שהוא לקח את הזהב ישירות מהידיים שלהם אל הידיים שלו, כדי שלא ייפול על הקרקע ויאבד מהכוח המיוחד שפעל באותו רגע. לאחר מכן הכתוב אומר וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, כלומר לקחו כלי עבודה של צורפים שנקרא חרט, ובעזרתו עיצבו את הצורה של הפסל.
למרות שכתוב וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה, שזהו פסל יצוק מזהב מומס, אהרן לא באמת יצר אותו בעצמו. מי שעשה את העגל בפועל היו ה"ערב רב", קבוצה של אנשים שהצטרפו לבני ישראל ביציאת מצרים. בני ישראל לא היו טיפשים להאמין שפסל שנוצר באותו בוקר הוא זה שברא את העולם. הטעות שלהם הייתה שהם חיפשו מנהיג חלופי, משהו שאפשר לראות בעיניים כדי שיחבר בינם לבין ה'. הם בחרו בצורה של עגל כי השור סימל עבורם כוח שיכול להביא שפע והצלחה.
אותם אנשי "ערב רב" הם אלו שצעקו אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. בגלל שהם פנו אל בני ישראל, הם אמרו "אלוהיך" ולא "אלוהינו". הם גם הוסיפו אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם ולא אמרו "אשר הוציאוך", כי כולם ידעו שרק ה' הגדול הוציא אותם ממצרים. אבל הם טעו וחשבו שהפסל הוא הכוח שעזר להם לעלות ולהתקדם בדרך, ולצבור את העושר הרב שלהם.