שמות, פרק ל״ב, פסוק ד׳

אהרן לקח את תכשיטי הזהב ישירות אל ידו כדי לשמור על כוחות הכישוף שפעלו באותו רגע, וַיִּקַּח מִיָּדָם, ולאחר מכן צרר את הזהב בתוך מטפחת או לחלופין עיצב אותו באמצעות כלי חריטה של צורפים, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט. למרות הכתוב וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה, אהרן רק התעכב במלאכתו בתקווה שמשה ישוב, בעוד שהעגל היצוק נוצר למעשה מתוך האש באמצעות כשפיהם של ה"ערב רב" שהצטרפו לישראל. העם לא סבר שהפסל ברא את העולם, אלא חיפש מנהיג מוחשי חלופי למשה שדרכו תשרה השכינה, ובחר בדמות עגל המייצגת שפע וכוחות עליונים. קבוצת ה"ערב רב" היא שהטעתה את העם כשהכריזה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, תוך שימוש בלשון רבים המעיד על פגם באמונה באל אחד והידרדרות לעבודה זרה. הם דייקו באומרם אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם ולא "אשר הוציאוך", משום שהכירו בכך שה' הוא שהוציאם משם, אך בטעות ייחסו לפסל את ההנהגה המעשית במסע ואת העושר שצברו.