שמות, פרק ל״ב, פסוק כ״ז

בעקבות חטא העגל נדרשת פעולה תקיפה לביעור העבודה הזרה מהמחנה, ולכן משה מכריז כֹּה אָמַר ה', בהסתמך על איסור עבודה זרה הקיים בתורה או על ציווי נבואי ישיר שנועד להציל את העם מהשמדה. השימוש בשם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מזכיר את הברית הבלעדית האוסרת שיתוף אלוהויות אחרות, ומכוחה ניתנת הוראת שעה חריגה ללוויים להרוג את החוטאים בחרב, שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, חלף עונש הסקילה המקובל. הלוויים נדרשים להקים בתי דין ולשפוט את העם, עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר, מהלך שנועד להטיל פחד ולכפר על שתיקת שאר העם שנאלץ כעת לעמוד מנגד. כדי להוכיח מסירות מוחלטת לרצון ה' ולמנוע חמלה, עליהם להרוג אִישׁ אֶת אָחִיו מאמו השייך לשבט אחר, וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ, תוך התגברות על קשרי דם ואהבת נפש.