קרה לכם פעם שחבר טוב עשה טעות ממש גדולה, ואתם ניסיתם להגן עליו ולמצוא סיבות טובות לסלוח לו? זה בדיוק מה שמשה עושה. אחרי שעם ישראל בנה את עגל הזהב, ה' כעס מאוד ורצה להעניש אותם בחומרה. אבל משה לא מוותר ומתחיל להתפלל. המילה וַיְחַל פירושה שמשה מבקש מה' חסד ורחמים, ומנסה לפייס אותו ולהרגיע את הכעס. מסופר שמשה התפלל אל ה' אֱלֹהָיו. למה מודגש שזה אלוהים "שלו"? כי באותו רגע, בגלל החטא, העם היה קצת מנותק מה', ומשה נשאר האדם היחיד שהיה לו קשר קרוב, חזק וישיר עם הבורא.
משה פונה אל ה' ושואל לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ, כלומר למה שתכעס. הוא לא אומר שהמעשה של העם היה בסדר, אלא מנסה להגן עליהם בעזרת כמה טענות חכמות. קודם כל, הוא מזכיר שהם בְּעַמֶּךָ, העם שלך. הוא מסביר שמי שיזם את החטא היו אנשים אחרים שהצטרפו אליהם בדרך, ומבקש שה' ירחם על עם ישראל ועל הצדיקים שלא חטאו כלל. אחר כך משה אומר אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. הוא מזכיר לה' שבמצרים כולם עבדו לפסלים, וקשה מאוד לעם לשנות הרגלים ישנים ברגע של משבר, ולכן כדאי לגלות כלפיהם הבנה וסבלנות. משה גם מוסיף שאין טעם שאל כל כך חזק וגיבור יכעס על פסל דומם שאין לו שום כוח אמיתי.
בסוף, משה מזכיר לה' שהוא הוציא את העם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה. ה' עשה כל כך הרבה ניסים והשקיע מאמץ עצום כדי להוציא אותם ממצרים. אם הוא יעניש אותם עכשיו, כל הניסים האלה יהיו לחינם. משה מבין שה' ידע מראש שהעם הזה לפעמים עקשן, ולכן המטרה היא להמשיך לחנך אותם בסבלנות ולא לוותר עליהם. משה לוקח על עצמו את האחריות לעתיד של העם, ומקווה שה' ישוב לרחם עליהם ויסלח להם.