יצא לכם פעם להרגיש שאתם כל כך אוהבים חבר או בן משפחה, עד שהייתם מוכנים לוותר על משהו שחשוב לכם מאוד רק כדי לעזור לו? ברגע מתוח ודרמטי, אחרי שבני ישראל חטאו בחטא עגל הזהב, משה רבנו עומד מול ה' ומוכיח בדיוק את האהבה העצומה הזו. הוא קושר את הגורל שלו עם הגורל של כל העם.
משה פונה לה' ואומר: וְעַתָּה אִם־תִּשָּׂא חַטָּאתָם. זהו משפט קצר שהכוונה שלו פשוטה: אם תסלח להם על החטא, הרי זה טוב. אבל אז משה ממשיך ואומר, וְאִם־אַיִן, כלומר, אם אתה לא מסכים לסלוח להם, אז מְחֵנִי נָא. משה מבקש מה' למחוק את השם שלו לגמרי מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ.
לאיזה ספר משה מתכוון? ההסבר המוכר ביותר הוא שמדובר בספר התורה. משה בעצם אומר לה' שהוא מעדיף שהשם שלו לא יופיע בכלל בתורה כמנהיג, כדי שבדורות הבאים לא יקראו עליו ויגידו שהוא היה מנהיג שלא הצליח לבקש רחמים ולהציל את העם שלו. הבקשה המיוחדת הזו חושפת עד כמה הקשר של משה לעם ישראל הוא עמוק, אפילו יותר מהכבוד האישי שלו. בסופו של דבר, ה' לא מסכים לבקשה של משה להימחק במקום העם, ומסביר לו שכל אדם אחראי למעשים של עצמו.