קרה לכם פעם שחיכיתם למשהו כל כך הרבה זמן, ובסוף מרוב חוסר סבלנות ומחשבה פזיזה עשיתם טעות? זה בערך מה שקרה לבני ישראל במדבר. ה' אומר למשה שהעם סָרוּ מַהֵר מהדרך הטובה. כלומר, הם עשו את הטעות הזו ממש מהר, עוד לפני שהספיקו לקבל את התורה!
חשוב להבין שבני ישראל לא רצו לעזוב את ה' לגמרי. הם פשוט נבהלו כשחשבו שמשה אבד, וחיפשו מנהיג חדש שיוכלו לראות בעיניים. לכן הם סטו מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם, ועברו על הכלל המפורש שה' אמר להם בעשרת הדיברות לא לעשות שום פסל. הם יצרו עֵגֶל מַסֵּכָה, פסל מוחשי שאפשר להסתכל עליו.
מה שהתחיל רק כחיפוש אחרי מנהיג מחליף, הידרדר שלב אחרי שלב. בהתחלה הם רק עשו את הפסל, אבל אז הם גם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ, שזה כבר ממש להתנהג אל העגל כאילו הוא אליל. השלב החמור ביותר קרה כשאנשים במחנה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. מי שצעק את המילים האלה היו קבוצת אנשים שהצטרפה לעם כשיצאו ממצרים, ולכן הם אמרו "אלוהיך" ולא "אלוהינו". הטעות הגדולה של בני ישראל הייתה שהם שמעו את הדברים ושתקו במקום לעצור אותם. ובכל זאת, גם בתוך הטעות הגדולה, העם לא שכח לגמרי שה' הוא זה שהוציא אותם ממצרים, וזה מה שהשאיר פתח קטן של תקווה שיוכלו לתקן את מה שעשו.