קרה לכם פעם שראיתם מישהו עושה מעשה לא טוב, ובמקום לעצור אותו פשוט עמדתם בצד בשקט? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל בחטא העגל. יום אחרי שמשה טיפל באנשים שממש השתתפו בחטא, הוא פונה אל כל שאר העם. משה חיכה יום אחד לראות אם ה' יסלח להם, וכשהבין שזה עדיין לא קרה, הוא ידע שצריך לעשות צעד נוסף.
הוא אומר להם: אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה. משה מסביר שגם מי שלא עבד לעגל בעצמו, עדיין אחראי, כי הוא לא ניסה לעצור את החוטאים. משה רוצה שהם יבינו כמה המעשה חמור כדי שיתחרטו באמת ויבקשו סליחה, כי רק אם הם יחזרו בתשובה למטה, התפילה שלו תעזור למעלה.
לאחר מכן משה אומר: וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל ה'. הוא מחליט לעלות שוב אל הר סיני, שעדיין הראה שהנוכחות של ה' נמצאת שם, כדי להתפלל ולבקש רחמים על העם.
משה מוסיף: אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם. למה הוא משתמש במילה אוּלַי? כי הטעות הייתה כל כך גדולה, שהיה ספק אם ה' יסלח. המילה בְּעַד מלמדת אותנו שמשה מבקש לשים מגן בין העם לבין החטא. ממש כמו שרופא מנקה פצע כדי שהזיהום לא יפגע בכל הגוף, כך משה מנסה לנקות את העם ולהגן עליהם מהתוצאות של המעשה שלהם. משה כל כך אהב את העם, שהוא היה מוכן אפילו למסור את החיים שלו עצמו כדי שה' יסלח להם.