יצא לכם פעם לנסות להגן על חבר שעשה טעות ממש גדולה? זה בדיוק מה שקורה כאשר בני ישראל חוטאים בחטא העגל. ה' כועס מאוד על העם וחושב להתחיל אומה חדשה לגמרי רק ממשה רבנו. אבל משה מסרב. הוא לא מוכן שהעם החדש ייבנה רק בזכותו, והוא מתחיל ללמד זכות על בני ישראל.
משה מבקש מה': זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ. הוא מזכיר את המעשים הטובים של שלושת האבות, ומשתמש בטענה חכמה שדומה לכיסא. תארו לעצמכם כיסא עם שלוש רגליים חזקות, שהן אברהם, יצחק ויעקב. אם הכיסא הזה לא מצליח לעמוד יציב כשה' כועס, איך כיסא עם רגל אחת בלבד, שהיא רק הזכות של משה, יוכל להחזיק מעמד? משה יודע שהעם חייב להמשיך בזכות האבות.
משה גם מזכיר לה' את ההבטחה החזקה שהוא נתן להם: אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ. המילה בָּךְ מלמדת אותנו שה' נשבע בעצמו ובשמו הגדול. הוא לא נשבע בשמיים או בארץ, שהם דברים שיכולים להשתנות או להיעלם. בדיוק כמו שה' חי וקיים לתמיד, כך גם ההבטחה שלו קיימת לנצח ולא יכולה להתבטל, אפילו אם העם עושה טעויות.
ומה הייתה ההבטחה? קודם כל, אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם. כשה' משווה את בני ישראל לכוכבים, הוא לא מתכוון רק לכך שיהיו הרבה מאוד אנשים. כוכבים הם מאירים ונמצאים גבוה בשמיים. משה מזכיר לה' שעמוק בפנים, לבני ישראל יש לב טוב ומאיר כמו כוכבים, ותמיד יש להם את היכולת לתקן את המעשים שלהם ולחזור להיות טובים.
דבר שני, משה מזכיר את ההבטחה על ארץ ישראל: וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם. המילה אָמַרְתִּי מראה שזו ארץ מיוחדת וחשובה מאוד שה' בחר בה מכל הארצות. והמילה לְעֹלָם אומרת שהארץ הזו שייכת להם לתמיד. משה מסביר שהזכות על הארץ המיוחדת הזו שייכת לילדים של אברהם, יצחק ויעקב לנצח נצחים, ואף פעם אי אפשר לקחת אותה מהם.