תארו לעצמכם שאתם נכנסים לארמון העצום והמפואר ביותר בעולם, ועומדים מול המלך החזק מכולם. זה בדיוק מה שקרה למשה ואהרן. הם נכנסו לארמון של פרעה ביום חג מיוחד שבו התאספו מלכים רבים. המראה שלהם היה כל כך מרשים ומלכותי, ממש כמו מלאכים, שפרעה הרגיש פחד עצום עוד לפני שהם בכלל התחילו לדבר.
התורה מספרת לנו שוַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'. משה ואהרן לא מיהרו לעשות ניסים מיד כשהם נכנסו. הם חיכו בסבלנות עד שפרעה עצמו יבקש מהם להראות לו אות, בדיוק כפי שה' הנחה אותם מראש. הם גם לא עשו את הנס כדי להתגאות, אלא רק מתוך רצון אמיתי לקיים את מה שה' ציווה.
הם בחרו להתחיל דווקא בנס של המטה, כי אם משה היה מראה לפרעה את הנס שבו ידו מקבלת מחלת עור, היו מסלקים אותם מיד מהארמון של המלך. בשיתוף פעולה מלא, משה נתן את ההוראה ואהרן זרק את המטה לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו. התורה מדגישה שזה קרה לעיני כולם, כדי להראות שאהרן עשה נס אמיתי בגלוי, ולא השתמש בתעלולים נסתרים של קסמים כמו שהיו עושים המכשפים של מצרים.
ברגע שהמטה נזרק, וַיְהִי לְתַנִּין. הכוונה היא שהמטה הפך לנחש. ולמה דווקא לנחש? יש בזה מסר סמוי לפרעה. הנחש מתפתל מצד לצד, וזה בדיוק מה שפרעה עושה. הוא מבטיח לשחרר את בני ישראל, ומיד אחר כך משנה את דעתו ומתחרט. הפיכת המטה לנחש גם רומזת לפרעה שכשם שהמטה של אהרן יבלע את המטות של המכשפים, כך בסופו של דבר ה' ינצח את פרעה ואת הצבא שלו.