קרה לכם פעם שביקשו מכם לעשות משהו חשוב, אבל פשוט אמרתם לעצמכם שיש עוד המון זמן ותעשו את זה מתישהו בעתיד? מתברר שגם בימי קדם, אנשים חיפשו תירוצים כדי לדחות דברים שהם לא רצו להתמודד איתם.
הנביאים הזהירו את העם שעליהם לתקן את ההתנהגות שלהם, אחרת יקרו דברים לא טובים. במקום להקשיב ולהשתפר מיד, העם השתמש בפתגם עממי שהפך למוכר מאוד, וזהו הַמָּשָׁל. הם שאלו מָה, כלומר למה, אנחנו צריכים לדאוג עכשיו? האנשים היו אומרים זה לזה יַאַרְכוּ הַיָּמִים וְאָבַד כָּל חָזוֹן. המילה חָזוֹן פירושה נבואה. העם בעצם טען שהנבואות האלה מדברות על עתיד כל כך רחוק, עד שאין שום סיבה להילחץ. הם ראו שירושלים עדיין עומדת שלמה, ולכן שכנעו את עצמם שיעבור עוד המון זמן, ובינתיים הנבואות פשוט יישכחו ויתבטלו לגמרי. הם לא חשבו שהנביא משקר, אלא פשוט העדיפו לדחוף את האזהרות רחוק אל העתיד, כדי לא לקחת אחריות ולשנות את המעשים שלהם באותו הרגע.