קרה לכם פעם שראיתם מישהו עושה משהו לא טוב, והתלבטתם אם להעיר לו או פשוט לשתוק? להיות נביא זה תפקיד עם אחריות כבדה מאוד. הנביא לא יכול רק לדעת מה נכון לעשות, אלא יש לו חובה להשמיע את האמת ולא לעמוד מהצד. כאשר ה׳ אומר לנביא בְּאָמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת, הוא בעצם מודיע לו שאדם שחוטא עתיד לקבל עונש חמור, ומבקש מהנביא להיות ה"פה" שלו ולהזהיר את אותו אדם. המילה לָרָשָׁע נכתבה בלשון יחיד, כדי ללמד שהנביא צריך לפנות לכל אחד ואחד באופן אישי ופרטי. התפקיד של הנביא הוא להסביר לאדם את הטעות שלו כדי להשיב אותו מִדַּרְכּוֹ הָרְשָׁעָה, כלומר לגרום לו לעזוב את ההתנהגות הלא טובה. כל המטרה של האזהרה היא לְחַיֹּתוֹ, להציל את חייו ולעזור לו לבחור בדרך נכונה.
לפעמים הנביא עלול לחשוב שאין טעם להזהיר אדם שעושה דברים רעים בכוונה, כי הוא בטח לא יקשיב. אבל ה׳ קובע שחובה להזהיר בכל מצב. אם הנביא יבחר לשתוק, התוצאה תהיה שהוּא רָשָׁע בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת. האדם שחטא עדיין ייענש על מעשיו, כי הוא ידע שהוא עושה משהו אסור. יחד עם זאת, גם הנביא יהיה אשם בכך ששתק. ה׳ אומר לנביא וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ. המילה אֲבַקֵּשׁ פירושה שה׳ ידרוש מהנביא לשאת בעונש על השתיקה שלו. למה? כי תמיד קיים סיכוי שאם הנביא היה מדבר, אותו אדם היה מקשיב, מתקן את מעשיו וניצל. ברגע שה׳ ציווה על הנביא לדבר, השתיקה שלו הופכת אותו לאחראי למה שקרה.