קרה לכם פעם שניסיתם להזהיר חבר מלעשות משהו לא טוב, אבל הוא פשוט לא הקשיב? אולי אפילו הרגשתם קצת אשמים אחר כך. זה בדיוק מה שנביא עלול להרגיש. התפקיד של הנביא הוא כמו של שומר שצריך להזהיר אנשים שחוטאים, אבל הוא לא יכול להחליט במקומם או לשלוט בבחירות שלהם.
כאשר הנביא מזהיר אדם רשע והאדם לא מקשיב, הכתוב אומר שהוא לא חזר בו מֵרִשְׁעוֹ וּמִדַּרְכּוֹ הָרְשָׁעָה. הכפילות הזו באה ללמד אותנו שהאדם גם לא מתחרט על המעשים הרעים שעשה בעבר, וגם מתכנן להמשיך בדרך הלא טובה שלו גם בעתיד.
במצב כזה, האדם הרשע יישא בתוצאות של מעשיו. הנביא עלול לחשוב לעצמו שאולי בגלל האזהרה שלו, האדם הפך למישהו שעושה דברים רעים בכוונה, וכביכול בגלל הנביא הוא מקבל עונש. לכן ה' מרגיע את הנביא ואומר לו אֶת נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ. המשמעות היא שהנביא פטור מכל אשמה. מכיוון שהוא מילא את התפקיד שלו והזהיר את האדם, הוא עשה את שלו ואינו אחראי למה שיקרה לאותו אדם.