עזרא, פרק ז׳, פסוק י״ז

תארו לעצמכם שמישהו נותן לכם סכום כסף עצום כדי לבצע משימה חשובה מאוד. איך תדעו על מה להוציא את הכסף קודם? מלך פרס נותן לעזרא הנחיה ברורה לגבי הכסף הרב שנאסף עבור בית המקדש. המלך אומר לו כָּל־קֳבֵל דְּנָה, כלומר בגלל שנאסף כל כך הרבה כסף, עליו לפעול אׇסְפַּרְנָא, שזה אומר במהירות ובזריזות. ההוראה היא תִקְנֵא, לקנות בכסף הזה את כל מה שצריך עבור הקרבנות. המלך ממש מפרט אילו בעלי חיים לקנות: תּוֹרִין שהם שוורים, דִּכְרִין שהם אילים, וגם אִמְּרִין שהם כבשים. יחד איתם צריך לקנות וּמִנְחָתְהוֹן וְנִסְכֵּיהוֹן, שזה אומר סולת ויין שמתווספים לקרבנות. אחרי הקנייה, המלך מצווה וּתְקָרֵב הִמּוֹ, כלומר להקריב אותם על המזבח בבית ה' בירושלים. המלך מדגיש שקניית הקרבנות היא המטרה הראשונה והכי חשובה של הכסף. אם יישאר כסף או זהב אחרי שקנו את כל הקרבנות, אפשר יהיה להשתמש בו לשאר הצרכים של בית המקדש, אבל הכלים המיוחדים חייבים להישאר שלמים ולשמש אך ורק לעבודת הקודש.