עזרא, פרק ז׳, פסוק כ״ה

מתוך הערכה להיותו איש קדוש וחכם, המלך מעניק לעֶזְרָא סמכות רחבה להשתמש בכְּחׇכְמַת אֱלָהָךְ הגדולה משל שאר חכמי האזור, כדי להקים מערכת משפט תורנית. הוא מצטווה מֶנִּי, כלומר למנות, שופטים שישפטו את העם, פעולה הנקראת דָּאיְנִין. מערכת זו תורכב משָׁפְטִין, שהם שופטים מומחים, לצד דַיָּנִין, שהם שופטים שאינם מומחים, וכולם ייבחרו מקרב לְכׇל יָדְעֵי דָּתֵי אֱלָהָךְ הבקיאים בתורה. בנוסף, מוטלת עליו החובה ללמד את וְדִי לָא יָדַע תְּהוֹדְעוּן, בין אם הכוונה להדרכת שופטים שנתקלו בהלכה קשה וזקוקים להשלמת פערים, ובין אם זו חובה כללית ללמד תורה לכל אדם מהעם שאינו בקיא בה.