קרה לכם פעם שהסתכלתם על משהו ממש יפה, ורציתם לזכור כל פרט ופרט שלו לפני שהוא נעלם? זה בדיוק מה שקורה כאן. רגע לפני שהכלים היקרים של בית המקדש נלקחים לגלות, אנחנו עוצרים כדי להיזכר ביופי המיוחד של עמודי הנחושת הגדולים והמפוארים שעמדו שם.
בראש כל עמוד הייתה כותרת שהגובה שלה היה שָׁלֹשׁ אַמּוֹת, שזו מידת אורך קדומה. על הכותרת הזו הייתה וּשְׂבָכָה, שזהו קישוט שעשוי בצורה של רשת, והוא היה מונח על העמוד ממש כמו כובע. מסביב לרשת הזו היו תלויים וְרִמֹּנִים, שהם בעצם קישוטים מיוחדים בצורה של פרי הרימון, וגם הם היו עשויים כולם מנחושת. לקראת הסוף מופיעה המילה וְכָאֵלֶּה, והיא באה ללמד אותנו שהייתה התאמה מוחלטת בין שני העמודים שעמדו במקדש. העמוד השני היה זהה לחלוטין לעמוד הראשון, והיו עליו בדיוק את אותן כותרות ואותו מספר של רימוני נחושת יפהפיים.