עמדתם פעם מול התחלה חדשה ומפחידה, כשלא ידעתם מה הולך לקרות מחר? ככה בדיוק הרגישו האנשים שנשארו בארץ יהודה אחרי שירושלים נחרבה. הם היו מפוחדים מאוד מהאימפריה של בבל שניצחה אותם. כדי להרגיע אותם, מגיע גדליהו, המושל החדש שמינו הבבלים. הוא רוצה לעשות סדר ולתת לעם תחושת ביטחון, ולכן הוא נותן להם הבטחה. הכתוב מספר וַיִּשָּׁבַע לָהֶם, כלומר גדליהו נשבע לאנשים שלא יקרה להם שום דבר רע ושלא ייקחו אותם בשבי. הוא יכול היה להבטיח את זה בביטחון, כי מלך בבל נתן לו את הכוח והרשות לשלוט בארץ.
כדי להרגיע את החששות שלהם עוד יותר, הוא אומר להם אַל־תִּירְאוּ מֵעַבְדֵי הַכַּשְׂדִּים. הכוונה היא שאין להם סיבה לפחד מהפקידים והחיילים של בבל שנשארו בארץ, כי הם לא יהפכו להיות עבדים שלהם. אבל, לביטחון ולשלום האלו יש תנאי אחד: גדליהו מבקש מהם וְעִבְדוּ אֶת־מֶלֶךְ בָּבֶל. המשמעות של העבודה הזו היא פשוט לקבל את השלטון החדש ולשלם מס למלך בבל.
ההסכם הזה היה יכול להיות פתח לתקווה גדולה. אם הכול היה ממשיך ככה, יהודים שברחו לארצות אחרות היו שומעים שרגע בארץ, היו חוזרים הביתה, והארץ לא הייתה נשארת ריקה. אבל התוכנית הזו נהרסה. אדם מזרע המלוכה בשם ישמעאל בן נתניה, שקינא בגדליהו, פגע בו וסיים את שלטונו. המעשה הקשה הזה שבר את ההסכם, החזיר את הפחד הגדול ללבבות של האנשים, ובסוף גרם להם לעזוב הכול ולברוח למצרים, בניגוד גמור לאזהרות של נביא ה'.