חלוקת התפקידים במשכן ובמקדש יצרה הבחנה ברורה בין משפחות הלוויים השונות, כאשר לכל קבוצה יועד תפקיד מוגדר. בעוד שהפסוקים הקודמים עסקו בראשי משפחות הלוויים שהיו משוררים בלבד והיו פטורים מנשיאת משאות ומעבודה פיזית, המילים וַאֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם מתייחסות לשאר הלוויים שלא נמנו על המשוררים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
לוויים אלו היו נְתוּנִים לְכָל עֲבוֹדַת מִשְׁכַּן, כלומר הופקדו על שאר המלאכות והצרכים הלוגיסטיים של המשכן ושל בית המקדש [מצודת דוד]. הפרשנים מסכימים כי עבודה זו כללה בראש ובראשונה את השמירה על המקום, ותפקידם המרכזי היה לשמש כשוערים. בנוסף לשמירה, הוטלו עליהם משימות פיזיות שונות: בתקופת נדודי בני ישראל במדבר, לפני שהארון הגיע למנוחתו הקבועה, הם היו נושאי המשכן [רד"ק], ולאחר מכן סייעו בעבודות הקשורות לקורבנות, כגון שחיטה והפשטת עורות הבהמות [רש"י, מלבי"ם]. מנגד, יש מי שכולל בתוך עבודת המשכן של קבוצה זו גם את תפקיד השירה [רלב"ג], בניגוד לגישה המרכזית המפרידה לחלוטין בין המשוררים לבין שאר פועלי המשכן.