הקצאת שלוש עשרה ערי הלוויים לצאצאי גרשום התבצעה מתוך נחלותיהם של שבטי הצפון ועבר הירדן, והם יששכר, אשר, נפתלי ומנשה.
הכתוב מציין כי החלוקה נעשתה לְמִשְׁפְּחוֹתָם. ציון זה נועד ללמד שכל משפחות גרשום נכללו בחלוקה זו יחד, בניגוד למשפחות בני קהת שחלוקתן הייתה מפוצלת [רלב"ג]. מבחינה מעשית, ביטוי זה מצביע על אופי ההתיישבות, שכן הערים חולקו כך שכל משפחה ישבה לבדה באזור מגורים נפרד משלה [מצודת דוד].
לגבי השם גֵרְשׁוֹם, אף שבחלק מן הספרים העתיקים מופיע השם "גרשון" באות נו"ן, המסורת המדויקת קובעת שיש לכתוב את השם באות מ"ם. כתיב זה עקבי לאורך כל ספר דברי הימים, מלבד שני מקרים חריגים שבהם השם נכתב בנו"ן [מנחת שי].
הפסוק מדגיש כי הערים ממטה מנשה נלקחו מאלו ששכנו בַּבָּשָׁן. תוספת זו מבהירה שהערים שניתנו לבני גרשום נלקחו מאותו חצי שבט מנשה שישב בעבר הירדן המזרחי. זאת כדי להבדילו מחצי השבט השני שישב בתוך גבולות ארץ ישראל עצמה, אשר ממנו הוקצו ערים לבני קהת [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].