חלוקת הערים לכוהנים וללויים הצריכה השתתפות של שבטי ישראל השונים. הכתוב שלפנינו משמש כסיכום המאגד את השבטים שתרמו מנחלתם ערים עבור בני אהרון.
הפרשנים עומדים על כך שהפסוק נועד להשלים פערים מן הפסוקים הקודמים ולסדר את רשימת התורמים. בנוגע לציון מִמַּטֵּה בְנֵי־יְהוּדָה וכן מִמַּטֵּה בְנֵי־שִׁמְעוֹן, מוסבר כי שבטים אלו לא הוזכרו קודם לכן בעיקר תיאור מסירת הערים. משום כך, הפסוק בא ללמד שכל רשימת הערים שהוזכרה לעיל ניתנה למעשה על ידם [רש"י]. מכיוון שהיה צורך להזכיר את שבט שמעון שלא הופיע קודם, הפסוק מונה כעת את כל השבטים השותפים יחד [מצודת דוד]. נוסף על כך, הכתוב אינו מפרט אילו מתוך הערים הללו ניתנו ספציפית על ידי שבט שמעון, משום שנחלתו של שמעון הייתה מובלעת בתוך נחלת שבט יהודה, וממילא חלקו ניתן מתוך מה שנתן יהודה [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
הפסוק מזכיר גם וּמִמַּטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן. אף על פי שחלקו של בנימין כבר צוין קודם לכן, הוא מוזכר כאן שוב כדי להדגיש את שותפותו המלאה עם יהודה ושמעון בנתינת הערים לבני אהרון [רש"י].
לגבי סוף הפסוק, המילים אֲשֶׁר־יִקְרְאוּ אֶתְהֶם בְּשֵׁמוֹת מנוסחות אמנם בלשון עתיד, אך הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לזמן עבר. כלומר, מדובר באותן הערים ששמותיהן כבר נקראו ופורשו במדויק בפסוקים הקודמים.