רשימות היוחסין מציגות את הדמויות המרכזיות שהרכיבו את מקהלת הלוויים, ומפרטות את שושלתם של ראשי המשפחות הממונים על השירה.
וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים הם השרים והמנהיגים שעמדו לשורר יחד עם בניהם [מצודת דוד]. משוררים אלו לא הגיעו ממשפחה מסוימת אחת, אלא נבחרו מכל ענפי שבט לוי [ביאור שטיינזלץ]. באשר לתיבה הַקְּהָתִי, קיימים הבדלי נוסח במסורת הקריאה – בחלק מהספרים האות קו"ף מנוקדת בחטף קמץ, ובאחרים בשווא בלבד [מנחת שי].
בראש המשוררים עמד הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר [מצודת דוד]. הימן היה הגדול והנכבד מבין שלושת ראשי המשוררים (הימן, אסף ואיתן), ומפאת מעמדו הרם הוא עמד במרכז המקהלה, כאשר אסף מימינו ואיתן משמאלו [רד"ק]. הכתוב מציין כי הימן הוא בֶּן־יוֹאֵל בֶּן־שְׁמוּאֵל, וככל הנראה הכוונה היא לשמואל הנביא, כך שהימן היה למעשה נכדו [ביאור שטיינזלץ].
עיון בשושלת היוחסין של הימן המפורטת כאן חושף כי שמות אבותיו שונים מעט מהשמות שהוזכרו ברשימות קודמות. הפרשנים מסכימים כי תופעה זו שכיחה במקרא; לעיתים קרובות היו לאדם שני שמות, או ששמו השתנה מעט תוך שימוש באותיות דומות, והכתוב לא הקפיד על אחידות מוחלטת בציון השמות בכל מקום.
כדי לחלוק כבוד לראשי המשוררים, המקרא מייחס את כולם עד ללוי. עם זאת, בשל מעמדו הייחודי של הימן, הכתוב ממשיך ומייחס אותו דור אחד נוסף אחורה, עד ליעקב אבינו (המכונה בפסוקים הבאים "ישראל"). על פי המדרש, ייחוס זה נושא משמעות עמוקה: הימן היה מבני קרח. בעבר, יעקב אבינו ביקש ששמו לא יוזכר בהקשר לעדת קרח שחלקה על משה. ואולם, כאשר צאצאיו של קרח התקהלו מחדש למטרה קדושה של עבודת ה' ושירה בימי דוד המלך, זכה הימן ששמו של יעקב יתנוסס בראש שושלתו [רד"ק].