חלוקת ערי המגורים לשבט לוי נעשתה בסדר מופתי, תוך הבחנה בין תפקידיהם ומעמדם של בני השבט. הפרשנים מסכימים כי המילים וְלִבְנֵי קְהָת הַנּוֹתָרִים מִמִּשְׁפַּחַת הַמַּטֶּה מתייחסות לבני קהת שאינם כוהנים. מכיוון שמשפחת הכוהנים, בני אהרון, משתייכת אף היא לבני קהת וכבר קיבלה את נחלתה קודם לכן, הכתוב מתמקד כעת בשאר בני המשפחה שלא זכו לכהונה.
באשר לזהות הַמַּטֶּה המוזכר בפסוק, קיימת מחלוקת. הגישה הפשוטה היא שהכוונה היא לשבט לוי [רש"י]. לעומת זאת, יש המפרשים כי המילה מכוונת דווקא לשבט אפרים, שהיה שבט שלם, וזאת כהנגדה למילים מִמַּחֲצִית מַטֵּה מנשה המוזכרות מיד לאחר מכן [מלבי"ם].
הנחלה ניתנה להם מתוך חֲצִי מְנַשֶּׁה, כלומר מאותו חצי שבט שהתיישב בעבר הירדן המערבי [ביאור שטיינזלץ]. הפסוק מציין כי נמסרו להם בַּגּוֹרָל עָרִים עָשֶׂר, כאשר מטרת הגורל הייתה לקבוע אילו ערים ספציפיות יועברו לידיהם [מצודת דוד].
עם זאת, רוב הפרשנים מסכימים כי הכתוב כאן נוקט בלשון קצרה. עשר הערים לא ניתנו מחצי שבט מנשה לבדו, אלא הן כוללות גם ערים מנחלות שבט אפרים ושבט דן, כפי שמפורט בהרחבה בספר יהושע [מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. על כך ישנה הרחבה היסטורית וגיאוגרפית המבארת כי מכיוון ששבט דן לא כבש את נחלתו המקורית, הערים נלקחו בפועל רק משבטי אפרים ומנשה שגבולותיהם היו סמוכים זה לזה. יתרה מכך, אף על פי שבַּגּוֹרָל עלו עשר ערים, בני קהת קיבלו למעשה רק שמונה מהן, שכן שתיים מערי שבט דן לא נלקחו בסופו של דבר [מלבי"ם].