שבט לוי לא קיבל חלק ונחלה רגילה בארץ ישראל, שכן ה' הוא נחלתם והם הוקדשו לחלוטין לעבודת הקודש – הלוויים לשורר והכוהנים להקריב קרבנות. משום כך, הוענקו להם ערים ספציפיות מתוך נחלות שאר השבטים חלף עבודתם [רד"ק]. מכאן ואילך מובאת רשימת הערים הללו, המקבילה לרשימה דומה המופיעה בספר יהושע [רש"י, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, קיימים שינויים בשמות הערים בין שני הספרים. ההסבר לכך הוא שבעת הפלת הגורלות המקורית בימי יהושע, חלק מהערים שיועדו ללויים היו עדיין תחת שלטון כנעני, ולכן הופרשו עבורם ערים חלופיות באופן זמני עד לכיבוש הערים המקוריות [רד"ק].
הכתוב פותח במילים וְאֵלֶּה מוֹשְׁבוֹתָם, כלומר אלו הם מקומות היישוב שהוכנו והוקצו עבור הכוהנים והלויים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. באשר למילה לְטִירוֹתָם, המפרשים מציגים גוונים שונים למשמעותה; יש המבארים כי הכוונה היא למקום מגורים מכובד כעין ארמון [מצודת ציון], בעוד אחרים מפרשים זאת כמגורים באוהלים המוקפים בגדר [ביאור שטיינזלץ]. לגבי המילה הַקְּהָתִי, מצוין כי קיימת מסורת קריאה משתנה בספרים שונים, כאשר בחלקם האות קו"ף מנוקדת בחטף קמץ ובאחרים בשווא [מנחת שי].
בסיום הפסוק נאמר כִּי לָהֶם הָיָה הַגּוֹרָל. הפרשנים מסכימים כי ביטוי זה מצביע על זכות ראשונים. כאשר כלל ישראל הפילו גורלות כדי לקבוע אילו ערים מתוך נחלותיהם יינתנו לכוהנים וללויים, בני אהרן ממשפחת קהת היו הראשונים שזכו בגורל, ולכן הם אלו שקיבלו את עריהם בראשונה [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].