יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשיש משימה חשובה וכל אחד חייב לדעת בדיוק מה התפקיד שלו? במשכן ובבית המקדש היה סדר ברור מאוד. הלויים היו אחראים על השירה המיוחדת ועל עבודות העזרה השונות, אבל העבודה הפנימית והכי קדושה הייתה שייכת רק לכהנים.
התפקיד הזה התחיל מוְאַהֲרֹן וּבָנָיו, שמייצגים את כל הכהנים שיבואו אחריהם בכל דור ודור. התפקיד המרכזי שלהם היה להיות מַקְטִירִים עַל־מִזְבַּח הָעוֹלָה וְעַל־מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. הקטורת הייתה עבודה אהובה ומיוחדת. היא מוזכרת כאן מיד אחרי תפקידי הלויים כדי להזכיר את הסיפור של קורח, שניסה לקחת את תפקיד הכהנים, וכך לשמש אזהרה לשמור תמיד על הסדר הנכון של התפקידים.
הכהנים היו אחראים לְכֹל מְלֶאכֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, כלומר הם היו היחידים שמורשים להיכנס למקום הכי קדוש ולטפל בקרבנות המיוחדים ביותר. ולמה כל העבודה הזו כל כך חשובה? המטרה של כל הקרבנות הייתה וּלְכַפֵּר עַל־יִשְׂרָאֵל, כלומר לנקות ולטהר את בני ישראל מטעויות שעשו, ולעזור להם להיות שוב קרובים אל ה'.