מלכים א, פרק ב׳, פסוק ג׳

הבסיס להנהגה נכונה הוא וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, דרישה הכוללת לימוד מעמיק, הישענות בענווה על ה' והצבת סייגים המרחיקים מהחטא. על האדם לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו ולהידמות למידותיו הרחומות, תוך שמירה על כל חלקי התורה: חֻקֹּתָיו שטעמם נסתר, מִצְוֺתָיו השכליות, וּמִשְׁפָּטָיו המסדירים את החברה, וְעֵדְוֺתָיו המזכירים את נפלאות ה'. מחויבות זו חייבת להיעשות בדיוק כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, ללא הוספה, הפחתה או פרשנות אישית שנועדה להתאים את ההלכה לנוחות האדם. התוצאה לכך היא לְמַעַן תַּשְׂכִּיל, הענקת חכמה המאפשרת לבחור תמיד בדרך הנכונה והטובה ביותר להצלחה. בזכות חכמה זו, לגבי אֵת כׇּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם, האדם ידע להפיק את הטוב מכל מצב, ומכל מקום שאליו יפנה יחזיר תמיד את מחשבותיו אל התורה.