מלכים א, פרק ב׳, פסוק ה׳

בנוסף לחובה לשמור את דיני התורה, וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ שעליך להפעיל את סמכותך המלכותית המיוחדת ולשפוט את יואב על מעשיו המוכרים לך היטב. פגיעתו של יואב, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי, מתבטאת בהריגת שרים שהיו תחת חסותי, בהפרת פקודתי לגבי אבשלום או בביושי הפומבי. פשעו המרכזי הוא הרצח אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל, כאשר וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם והרג בעורמה שרים שכרתו ברית, תוך הצדקה שקרית של מעשיו כדיני מלחמה. אכזריותו מתוארת במילים וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו, שכן הוא השתמש בתחבולות שכללו את הפלת חרבו מחגורתו או שאלות על חליצת נעל כדי לגרום לקרבנותיו להתכופף ולרצוח אותם. לחלופין, זהו תיאור מטפורי לכך שיואב התגאה במעשיו ומרח את דם הנרצחים על בגדיו, כך שהפך מגואל בדם ממתניו ועד כפות רגליו.