המילה וְעַתָּה מבטאת את תחושתו של אדוניהו כי כעת, משהוסר החשש והמתח סביב ענייני המלוכה, הגיעה העת להעלות את בקשתו [מצודת דוד]. הוא מדגיש כי הוא מבקש שְׁאֵלָה אַחַת דווקא ממנה, שכן מימוש בקשתו תלוי בה לחלוטין. הסיבה לפנייה הבלעדית לבת שבע היא ידיעתה האישית לגבי טיב יחסיו של דוד המלך עם אבישג השונמית; בעוד שאחרים עשויים לחשוב שדוד בא על אבישג, בת שבע יודעת בוודאות שלא כך היה. ידיעה זו נובעת מאירוע שבו דוד הסביר לאבישג שהיא אסורה לו, וכאשר היא זלזלה בו בתגובה, הוא קרא לבת שבע והוכיח את כוחו עמה [חומת אנך].
לאור זאת, אדוניהו מתחנן אַל תָּשִׁבִי אֶת פָּנָי, כלומר, אל תאכזבי אותי ואל תשלחי אותי בידיים ריקות מבלי למלא את בקשתי [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בת שבע נענית לפנייתו, מראה נכונות להקשיב ואומרת לו דַּבֵּר [ביאור שטיינזלץ].