ברגעי חייו האחרונים, מעביר המלך דוד את שרביט ההנהגה לבנו הצעיר שלמה. צוואה זו אינה רק פרידה אישית, אלא קריאה להשתנות מהירה מנערות לבגרות, ולגיבוש זהות מנהיגותית ורוחנית עצמאית אל מול אתגרי המלוכה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהביטוי בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ משמעותו פטירה מן העולם, שכן זהו מסלולו הטבעי והרגיל של כל יצור אנושי. עם זאת, יש שרואים באמירה זו ניסיון לנחם את שלמה ולמנוע ממנו אבל מוגזם, שכן המוות הוא תהליך טבעי של הגוף החומרי, קל וחומר בהגיעו לגיל שבעים [אברבנאל]. מנגד, יש המפרשים אמירה זו כהנחיה פוליטית: דוד מייעץ לשלמה לומר לעם שהוא רק מקיים את צוואת אביו שהלך לעולמו, וכך להסיר מעצמו אשמה או תרעומת ציבורית על פעולות קשות שיצטרך לעשות נגד יריביו. לחלופין, זוהי הדרכה לסגנון מנהיגות ענוותן, שבו המלך מציג את עצמו כאדם השווה לעמו ונוהג בהם ברכות [אברבנאל].
פירוש ייחודי רואה בביטוי זה הוכחה לניקיונו של דוד מחטא בת שבע. העובדה שדוד נפטר בדיוק בגיל שבעים, שהוא תוחלת החיים הרגילה, ולא במיתה משונה המגיעה כעונש, מעידה על צדקתו [אדרת אליהו]. בהיבט הרוחני, יש המסבירים כי דוד מצהיר כלפי ההמון שנשמתו עוברת את המסלול הרגיל של הנפטרים ולכן לא תוכל לחזור ולהדריך את בנו, אך באמת נשמתו הזכה תמשיך ללוות את שלמה בסתר [אהבת יהונתן].
לאור הסתלקותו הצפויה של דוד, הוא מצווה על בנו וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ. הפרשנים מסכימים כי קריאה זו נובעת מכך ששלמה היה באותה עת נער צעיר ורך בשנים. מכיוון שאביו לא יהיה עוד כדי להדריכו, עליו להתבגר במהירות ולסגל לעצמו התנהגות של אדם שלם.
המושג "איש" מתפרש בכמה מישורים. במישור האישי והרוחני, המשמעות היא להיות אדם זריז, הכובש את יצרו, ירא חטא ונמנע מהבלים של נערים [רד"ק, צאינה וראינה]. במישור השכלי, על שלמה לפעול מתוך יישוב הדעת ועצה עמוקה ולא מתוך פזיזות נעורים [רלב"ג]. במישור המנהיגותי והפוליטי, עליו להיות מושל חזק וגיבור חיל שאינו חושש ממתנגדיו [מלבי"ם, אברבנאל], ולעמוד בקומה זקופה מול כל מי שינסה לערער על חוקיות לידתו מבת שבע [אדרת אליהו]. לבסוף, ההתחזקות האמיתית של שלמה תבוא מהישענות על העזר האלוהי הנצחי דרך שמירת התורה והמצוות, המעניקות חכמה והצלחה בכל מעשיו [אברבנאל].