מלכים א, פרק ב׳, פסוק י״ד

לאחר שאדוניהו מבסס תחושת ביטחון בשיחתו עם בת שבע, הוא מבקש את רשותה להשמיע את בקשתו. באומרו דָּבָר לִי אֵלָיִךְ, כוונתו היא שיש לו עניין סודי ואישי לדון בו, עניין שראוי להיאמר בסתר מבלי שאדם אחר ישמע [אברבנאל]. רק לאחר שהיא מעניקה לו את הרשות ומשיבה דַּבֵּר, הוא ניגש לחשוף את אשר על ליבו. בקשה סודית זו מהווה הקדמה לדברים שיאמר מיד לאחר מכן, בהם יפרוש את טענתו כי המלוכה הגיעה לו על פי שורת הדין בזכות גילו ובהסכמת העם, אך הוא משלים עם כך שהועברה לאחיו שלמה משום שזה היה רצון ה' [אברבנאל].