תגובתה של בת שבע לבקשתו של אדוניהו לשאת את אבישג השונמית חושפת רגע של הסכמה לכאורה, אך טומנת בחובה מורכבות פוליטית ופערים בהבנת המציאות. תשובתה החיובית משקפת את אופייה הנוח, אך בד בבד גם את חוסר מודעותה לסכנה האורבת מאחורי בקשתו של אדוניהו.
המילה טוב מתפרשת כהסכמה פשוטה שמשמעותה שמיעת הדברים וקבלתם [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש המפרשים כי המילה מבטאת את דעתה שהבקשה היא דבר ראוי והגון [מצודת דוד], ומעידה על כך שהיא סברה בתמימותה כי מדובר ברעיון חיובי [אברבנאל]. בהמשך לכך, ההבטחה אָנֹכִי אֲדַבֵּר עָלֶיךָ משמעה התחייבות לדבר בעבורו ובעניין זה אל המלך [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הסכמתה של בת שבע מעידה על טוב ליבה יוצא הדופן. אף על פי שאדוניהו הוא בנה של חגית צרתה, ואף שניסה בעבר למרוד ולמלוך במקום שלמה בנה, היא מתגייסת לעזרתו ומשתדלת להיטיב עמו באמצעות שיחה נעימה עם המלך [חומת אנך].
עם זאת, תגובה זו חושפת כי בת שבע לא הרגישה בסכנה הטמונה בבקשה ופעלה מתוך תמימות מוחלטת. אדוניהו ידע היטב כי בקשתו לשאת את מי שהייתה כעין אשת המלך הקודם היא צעד פוליטי בעייתי, שעלול להתפרש כניסיון למרוד ולתבוע מחדש את המלוכה. משום כך הוא נזקק להקדים לבקשתו דברי הסבר ארוכים. לעומתו, בת שבע לא זיהתה את המניע הנסתר, ובהמשך אף הציגה זאת בפני שלמה כבקשה קטנה בלבד [אברבנאל].
לאור פער זה, מתעוררת השאלה האם בת שבע העבירה לשלמה את כל דברי ההקדמה הפוליטיים של אדוניהו. ייתכן שהעלימה אותם מתוך כוונה טובה ותמימות, כדי לא להכעיס את המלך ולהזכיר לו את ענייני המרד. אולם, הגישה המרכזית היא שבת שבע אכן סיפרה לשלמה את כל דברי אדוניהו, והכתוב רק קיצר בדיווח. הוכחה לכך היא תגובתו החריפה של שלמה בהמשך, שבה הוא מתייחס בלעג מפורש להיותו של אדוניהו האח הגדול ולתמיכתם של יואב ואביתר – פרטים ששלמה יכול היה לדעת ולהגיב אליהם רק אם אמו חזרה באוזניו על דברי אדוניהו במלואם [אברבנאל].