אדניהו פונה אל בת שבע בבקשה רגישה ובעלת משמעות פוליטית, ומבקש ממנה לתווך בינו לבין המלך שלמה כדי שיוכל לשאת לאישה את אבישג, הנערה ששירתה את דוד אביו. בחירתו בבת שבע כשליחה נובעת מהבנתו את מעמדה והשפעתה, כפי שהוא אומר לה אִמְרִי נָא לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ. הוא פונה אליה משום שהוא יודע ששלמה ייעתר לבקשתה ולא יסרב לה [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
בבקשתו וְיִתֶּן לִי אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית לְאִשָּׁה, אדניהו מבקש למסד קשר עם מי שפגש עוד בבית אביו. מכיוון שאבישג לא הייתה אשתו של דוד אלא רק משרתת שלו, אדניהו סבר לכאורה שאין כל פגם מוסרי או חוקי בנישואיו עמה. בקשה זו גם מסבירה למפרע מדוע הכתוב בחר להדגיש קודם לכן את יופיה של אבישג [ביאור שטיינזלץ].
עם זאת, אדניהו היה מודע היטב לסכנה הטמונה בבקשתו. לקיחת אישה שהייתה משרתת אישית וקרובה למלך הקודם עלולה להתפרש כניסיון לערער על השלטון, להחזיק במלכות ולהתערב בריב לא לו. כדי להפיג את החשש שמא שלמה יראה בכך איום פוליטי, אדניהו הקדים לבקשתו הצהרה מפורשת שבה הודה כי התייאש מהכתר וכי המלכות ניתנה לשלמה מאת ה'. באמצעות הקדמה זו, הוא קיווה לשכנע את שלמה שאין לו ממה לחשוש מנישואים אלו, שכן הוא מכיר לחלוטין בכך ששלמה מולך מיד ה' ואינו מתכוון למרוד בו [אברבנאל].