מפגש טעון בין אם לבנה המלך חושף מערכת יחסים המשלבת גינוני מלכות עם כיבוד אם, על רקע בקשה פוליטית מורכבת. בת שבע מגיעה אל שלמה בעקבות בקשתו של אדוניהו [מצודת דוד]. כאשר הפסוק מציין שהיא באה לְדַבֶּר לוֹ, הגישה הפשוטה היא שהיא באה לדבר בשבילו ולטובתו של אדוניהו [רש"י]. עם זאת, יש המפרשים שכוונת המילה היא לטובתו של שלמה עצמו; בת שבע סברה שאם תמלא את מבוקשו של אדוניהו, הדבר ישכך את תסכולו, ישיב את אהבתו לשלמה ויתרום ליציבות הממלכה [מלבי"ם].
כאשר בת שבע נכנסת, שלמה נוהג בה בכבוד רב. הוא הולך לִקְרָאתָהּ [מצודת דוד], קם ומשתחווה לה כבן המכבד את אמו [ביאור שטיינזלץ]. רק לאחר מכן הוא חוזר למקומו, וַיֵּשֶׁב עַל כִּסְאוֹ, ומצווה על משרתיו להביא כיסא נוסף כדי שתוכל לשבת לימינו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
לגבי התואר לְאֵם הַמֶּלֶךְ, בעוד שהמשמעות הפשוטה מתייחסת לבת שבע, מסורת חז"ל דורשת שזוהי רמיזה ל"אמה של מלכות" – רות המואבייה. לפי מסורת זו, רות האריכה ימים וזכתה לראות את שלמה נינה יושב על כיסא המלוכה [רש"י, חומת אנך]. מנגד, יש מהפרשנים שדוחים את המדרש הזה וסבורים כי מבחינה כרונולוגית מדובר באפשרות רחוקה מאוד [רד"ק].