מלכים א, פרק ב׳, פסוק י״ד

קרה לכם פעם שהיה לכם סוד ממש חשוב, והייתם חייבים לוודא שאף אחד אחר לא מאזין לפני שסיפרתם אותו? זה בדיוק מה שקורה עכשיו בין אדוניהו לבת שבע. אחרי שאדוניהו גורם לבת שבע להרגיש בטוחה ורגועה בשיחה שלהם, הוא מבקש ממנה רשות לגלות לה משהו. כשהוא אומר לה דָּבָר לִי אֵלָיִךְ, הוא בעצם מתכוון להגיד שיש לו עניין סודי ואישי לספר לה, משהו שצריך להיאמר בסתר ומבלי שאף אדם אחר ישמע. רק אחרי שבת שבע נותנת לו רשות ואומרת לו דַּבֵּר, הוא מתחיל לשפוך את הלב. הבקשה הסודית הזו היא בעצם הקדמה למה שהוא עומד להגיד לה מיד אחר כך. אדוניהו הולך להסביר לה שהוא מרגיש שהמלוכה הייתה אמורה להיות שלו, גם בגלל שהוא מבוגר יותר וגם כי העם הסכים לזה. יחד עם זאת, חשוב לו להגיד שהוא משלים עם המצב ומקבל את זה שהמלוכה עברה לאחיו שלמה, פשוט כי זה היה הרצון של ה׳.