שלמה המלך חורץ את גורלו של אדוניהו בשבועה חמורה, ומבהיר כי בקשתו אינה תמימה אלא מהווה איום ישיר על המלכות. הוא נשבע בלשון כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף, המבטאת קבלת עונש מאת ה' אם דבריו לא יקוימו, ומשמשת כאיום מרומז שבו העונש הספציפי נותר תלוי באוויר. שלמה קובע כי אדוניהו דיבר בְנַפְשׁוֹ, כלומר הוא ישלם על בקשתו בחייו וימות בגללה. תגובתו החריפה של שלמה נובעת מההבנה שאחיו לא היה מסתכן במוות רק לשם נישואין לאבישג, ועצם נכונותו למסור את הנפש חושפת תכנית מחושבת למרד תוך שימוש בסמלי השלטון של המלך הקודם.
מלכים א, פרק ב׳, פסוק כ״ג
וַיִּשָּׁבַע֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה בַּיהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר כֹּ֣ה יַֽעֲשֶׂה־לִּ֤י אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף כִּ֣י בְנַפְשׁ֔וֹ דִּבֶּר֙ אֲדֹ֣נִיָּ֔הוּ אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.