מלכים א, פרק ב׳, פסוק כ״ח

וְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד יוֹאָב על ענישת שותפיו למרד או על צוואת דוד להורגו, והוא מבין שחייו בסכנה. הכתוב מציין כי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה כדי לחשוף שמניעיו למרד היו אישיים ונבעו מפחד מפני שלמה, או משום שניצל את חולשת דוד בזקנתו. מתוך בהלה, וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל ה' בירושלים, ושם וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ במחשבה ששלמה לא יעז להורגו במקום קדוש. עם זאת, פעולה זו הייתה שגויה הלכתית ואינה מעניקה חסות לאדם מישראל, לרוצח במזיד או למורד במלכות. ייתכן שיואב בחר במקום זה מתוך תקווה להישפט על ידי בית דין ולא על ידי המלך, כדי להבטיח שרכושו יעבור ליורשיו ולא יוחרם.