הוצאתו להורג של אדוניהו אינה תוצאה של זעם רגעי, אלא עונש על מרד מתמשך בהחלטת ה'. המחילה הקודמת שהעניק לו שלמה הייתה על תנאי, ובקשתו לקבל את אבישג הוכיחה ששאיפתו לכתר עדיין בוערת בו, מה שביטל את המחילה למפרע וחייב את מיתתו בגין המרד המקורי כדי להבטיח את שלום הציבור. לשם כך שולח המלך את תומכו הנאמן, בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע, לבצע את גזר הדין, וַיִּפְגַּע בו, כלומר מנחית עליו מכת מוות. מכיוון שבניהו היה כהן, יש המסבירים כי הוא הכה את אדוניהו וסילק את ידו בטרם יצאה נשמתו כדי לא להיטמא, ויש החולקים וסבורים כי קיום פקודת המלך דינו כמלחמת מצווה, ולכן הותר לו להיטמא.
מלכים א, פרק ב׳, פסוק כ״ה
וַיִּשְׁלַח֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה בְּיַ֖ד בְּנָיָ֣הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֑ע וַיִּפְגַּע־בּ֖וֹ וַיָּמֹֽת׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.