לאחר שלוש שנות ישיבה שקטה בירושלים, אילוץ אישי גרם לשמעי לצאת מהעיר כשהוא משוכנע שמסע קצר זה יעבור בשלום. לשם כך שמעי קם וַיַּחֲבֹשׁ, כלומר התקין את האוכף על בהמתו, כדי לרכוב לגת לְבַקֵּשׁ את עבדיו ולדרוש ממלך העיר להחזירם. שמעי האמין כי אינו מפר את איסור היציאה של שלמה ואינו מעורר חשד למרד, שכן פנה מערבה אל מלך זר ולא חצה את נחל קדרון מזרחה. כמו כן, מטרת יציאתו הייתה גלויה ונעדרה כוונות פוליטיות, והוא מיהר לשוב לירושלים עם עבדיו כדי להוכיח שיצא למשימה מוגדרת בלבד ולא העתיק את מגוריו.
מלכים א, פרק ב׳, פסוק מ׳
וַיָּ֣קׇם שִׁמְעִ֗י וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיֵּ֤לֶךְ גַּ֙תָה֙ אֶל־אָכִ֔ישׁ לְבַקֵּ֖שׁ אֶת־עֲבָדָ֑יו וַיֵּ֣לֶךְ שִׁמְעִ֔י וַיָּבֵ֥א אֶת־עֲבָדָ֖יו מִגַּֽת׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.