מלכים א, פרק ב׳, פסוק ל״ט

וַיְהִי מִקֵּץ שָׁלֹשׁ שָׁנִים שבהן שמר שמעי על האיסור לצאת מירושלים, וַיִּבְרְחוּ שְׁנֵי עֲבָדִים לְשִׁמְעִי ועשו את דרכם אֶל אָכִישׁ בֶּן מַעֲכָה מֶלֶךְ גַּת. כאשר וַיַּגִּידוּ לְשִׁמְעִי לֵאמֹר הִנֵּה עֲבָדֶיךָ בְּגַת, הוא מחליט לצאת בעקבותיהם כדי להשיבם. יציאה זו אינה רק פעולה טכנית של השבת רכוש, אלא ביטוי של זלזול בצוויו של המלך שלמה והפרה חמורה של התנאי שהוצב לו, החורצת את גורלו למיתה. מעשהו נחשב להפרת שבועה לה', בין משום שהושבע על כך מראש בפני עדים, ובין משום שכל מצוות מלך נחשבת מאליה כשבועה, ולכן הפרתה כמוה כהפרת שבועת אלוהים.