מלכים א, פרק ב׳, פסוק ל״ט

חשבתם פעם כמה קשה לעמוד בהבטחה ברגע שקורה משהו ממש מפתיע? שמעי שמר על ההבטחה שלו ולא יצא מירושלים במשך תקופה ארוכה. אבל אז, וַיְהִי מִקֵּץ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, כלומר לאחר שעברו שלוש שנים, קרה משהו לא מתוכנן. וַיִּבְרְחוּ שְׁנֵי עֲבָדִים לְשִׁמְעִי והגיעו אֶל אָכִישׁ בֶּן מַעֲכָה מֶלֶךְ גַּת, עיר שנמצאת מחוץ לירושלים. ברגע שאנשים באו ווַיַּגִּידוּ לְשִׁמְעִי לֵאמֹר הִנֵּה עֲבָדֶיךָ בְּגַת, הוא החליט מיד לצאת לשם כדי להחזיר אותם אליו. הבעיה היא שהיציאה הזו היא לא סתם פעולה פשוטה כדי להשיב אליו את המשרתים שלו, אלא מעשה שמראה זלזול בפקודה של שלמה המלך. למרות שהמשרתים ברחו במקרה, ההחלטה של שמעי לצאת בעקבותיהם היא שבירה חמורה מאוד של התנאי שהוצב לו. המלך שלמה רואה בפקודה שלו שבועה של ממש לה׳, ושמעי בעצם שבר את המילה שלו והפר את השבועה החשובה הזו ברגע שעזב את העיר.