קרה לכם פעם שהסבירו לכם שאסור לעשות משהו, אבל חשבתם שאם תעשו אותו רק לזמן קצר ובדרך קצת אחרת, זה בטח יהיה בסדר? זה בדיוק מה שקרה לשמעי. אחרי שלוש שנים שבהן הוא ישב בשקט בירושלים, פתאום העבדים שלו ברחו. שמעי הרגיש שהוא חייב לצאת מהעיר כדי להחזיר אותם, והיה בטוח שיציאה קצרה כזו תעבור בשלום. הוא קם ועשה פעולה שנקראת וַיַּחֲבֹשׁ, כלומר הוא הניח את האוכף על הבהמה שלו כדי לרכוב עליה לעיר גת. המטרה שלו הייתה לְבַקֵּשׁ את העבדים, כלומר לדרוש ממלך גת שיחזיר לו אותם.
איך שמעי העז לעזוב את ירושלים למרות שהמלך אסר עליו? שמעי פשוט שכנע את עצמו שהוא לא באמת מפר את ההוראה. הוא חשב לעצמו שהמלך שלמה אסר עליו לחצות את נחל קדרון שנמצא במזרח, ואילו הוא בכלל נסע מערבה. הוא גם הניח שאם הוא נוסע למלך זר רק בגלל בעיה אישית של עבדים שברחו, אף אחד לא יחשוד בו שהוא מנסה למרוד. כדי להוכיח שהוא לא מתכוון לעזוב את ירושלים לתמיד, הוא תפס את העבדים שלו ומיד חזר איתם הביתה.