יצא לכם פעם להצליח במשימה קשה יחד עם קבוצה של חברים, אבל חלק מהילדים אמרו שהם עשו את רוב העבודה ולכן הפרס מגיע רק להם? זה בדיוק מה שקרה לדוד וללוחמים שלו. הלוחמים שחזרו מהקרב דרשו לשמור את כל השלל, כלומר את הרכוש שהם לקחו מהאויב, רק לעצמם. הם חשבו שהם ניצחו במלחמה רק בזכות הכוח שלהם. אבל דוד עונה להם בצורה רגועה, בענווה ובחכמה. הוא קורא להם אחים שלו, ומסביר להם שהניצחון לא קרה בזכות עצמם, אלא בזכות ה'.
דוד מראה להם שלושה ניסים שקרו להם בקרב. קודם כל הוא אומר אֵת אֲשֶׁר נָתַן ה' לָנוּ, כדי להזכיר שהרכוש הוא בכלל מתנה מה', ולא משהו שהם השיגו בכוחם. אחר כך הוא אומר וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ, כי ה' שמר עליהם בקרב בצורה פלאית ואף חייל לא נפגע. לבסוף הוא מסביר וַיִּתֵּן אֶת הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ בְּיָדֵנוּ, כדי להזכיר שזו הייתה קבוצה קטנה של לוחמים שניצחה צבא ענק רק בזכות ה'.
בגלל שהכל קרה בנס מאת ה', דוד מסביר שכולם שווים וכולם צריכים לקבל חלק מהרכוש. האנשים שנשארו מאחור לשמור על הציוד אמנם לא נלחמו בעצמם, אבל הייתה להם אמונה חזקה מאוד שה' יושיע אותם. האמונה הזו חשובה לא פחות מהלחימה, ולכן מגיע גם להם לקבל חלק בדיוק כמו כולם.