ישעיהו, פרק כ״ח, פסוק כ״ה

לאחר שהאיכר מסיים לחרוש וליישר את פני האדמה, הֲלוֹא אִם שִׁוָּה פָנֶיהָ, הוא ניגש לזריעה ומתאים לכל צמח מקום ושיטת פעולה משלו. תחילה הוא מפזר תבלינים דקים, ולכן וְהֵפִיץ קֶצַח וְכַמֹּן יִזְרֹק באדמה רכה. לאחר מכן הוא זורע את התבואה המרכזית, וְשָׂם חִטָּה שׂוֹרָה, במידה מדויקת, בשורות או במרכז השדה, ואת השאר הוא מסדר מסביב: וּשְׂעֹרָה נִסְמָן במקומה המיועד וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ על קצוות השדה. תיאור זה משמש כמשל לדרכי ההשגחה של ה', המביא ייסורים רק כדי להכין את הלב לחזרה בתשובה, ומתאים את הדרכתו הרוחנית לאופיו וליכולתו של כל אדם ממש כפי שהאיכר מתאים את הזריעה.