יצא לכם פעם לראות חקלאי שעובד בשדה? אם תעקבו אחריו, תגלו סוד מעניין: הוא לעולם לא מתנהג לכל הצמחים באותה הצורה. בהתחלה החקלאי חורש את האדמה כדי לפורר את הרגבים הקשים, אבל הוא לא חורש לנצח. המטרה שלו היא להכין את הקרקע לזריעה, וכמו שנאמר הֲלוֹא אִם שִׁוָּה פָנֶיהָ, כלומר, ברגע שהוא מסיים ליישר את פני השדה, הוא מיד עובר לזרוע. את הזרעים הוא מפזר בחוכמה. קודם כל וְהֵפִיץ קֶצַח וְכַמֹּן יִזְרֹק, הוא זורק ומפזר תבלינים, כמו הקצח שהוא זרע שחור ודק שצריך אדמה רכה במיוחד. אחר כך הוא עובר לתבואה המרכזית, וְשָׂם חִטָּה שׂוֹרָה, את החיטה הוא זורע במידה המדויקת ובמקום הכי מתאים לה. את השעורה, וּשְׂעֹרָה נִסְמָן, הוא שותל בדיוק במקום המסומן והמיועד לה, ולבסוף וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ, את הכוסמין הוא זורע על הגבולות של השדה.
עבודת האדמה הזו היא בעצם משל חכם מאוד על היחס של ה' אלינו. לפעמים אנחנו עוברים תקופות לא קלות, או שמעירים לנו על דברים שעשינו. זה ממש כמו החרישה של האדמה. ה' לא מביא עלינו קשיים סתם כך, אלא רק כדי "ליישר" את הלב שלנו ולהכין אותנו להיות טובים יותר ולתקן את המעשים שלנו. ובדיוק כמו שהחקלאי מתאים את צורת הזריעה לכל צמח, כך ה' מתאים את ההדרכה שלו לכל אחד ואחת מאיתנו. יש אנשים שמספיק להם רמז קטן כדי להבין ולהשתפר, ויש כאלה שצריכים הסברים פשוטים וברורים יותר. ה' מכיר את האופי המיוחד של כל אדם, ומכוון אותנו לצמוח בדרך שהכי נכונה ומתאימה לנו.