מול מציאות שבה העם נשען על בריתות שווא, מרמה ועזרת זרים, מבטיח ה' להקים בציון מרכז יציב ואיתן של אמת. נבואה זו מופנית כלפי הלועגים והמפקפקים, ומבשרת על בנייה מחדש של ההנהגה והמבצר הרוחני של ירושלים ללא תלות בכוח אנושי.
ה' מצהיר הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאבן מהווה דימוי למנהיג צדיק וחזק שיושיע את העם ויחזיר אותו בתשובה, כאשר הכוונה הספציפית היא למלך חזקיהו [רד"ק, מלבי"ם, מצודות], בעוד שיש המפרשים כי מדובר במלך המשיח [רש"י]. הפועל יִסַּד מפורש על ידי חלק מהפרשנים בלשון עבר, ללמדנו שהגזרה כבר נגזרה והיסוד למלכות זו כבר הונח [רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד].
הנביא מתאר את האבן בשלושה תארים המבטאים את עוצמתה:
ראשית, זוהי אֶבֶן בֹּחַן. רוב הפרשנים מסבירים ביטוי זה מלשון מבצר וחוזק, כלומר אבן חזקה שתגן על ציון ותשמש כמחסה מפני האויב [רש"י, רד"ק, אבן עזרא, שד"ל, מצודות]. פירוש שונה מציע שזוהי אבן המשמשת לבחינת מתכות יקרות, כסמל למנהיג שנבחן והוכח כצדיק ונקי מתאוות, או כביטוי למקום של אמת שבו נבחנים הדברים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
שנית, היא פִּנַּת יִקְרַת. זוהי אבן פנה יקרה וחשובה המונחת בזווית הבניין כדי לייצב אותו ולהיראות מכל עבר [רד"ק, מצודות, שד"ל], והיא מסמלת את ייחוסו היקר והמכובד של המלך מזרע בית דוד [מלבי"ם].
שלישית, היא מוּסָד מוּסָּד. כפילות המילה נועדה להדגיש שמדובר ביסוד מוחלט, חזק במיוחד, שהוא יסוד היסודות המחזיק את כלל הבניין ואינו ניתן לערעור [רש"י, רד"ק, מלבי"ם, מצודות, שד"ל].
הנבואה נחתמת בהבטחה הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ. הפועל יָחִישׁ מתפרש לרוב מלשון מהירות. מאחר שרבים בעם פקפקו בדברי הנביא, מובהר כי האדם המאמין באמת לא ימהר לדחוק את הקץ ולא יאמר שאם הדבר נכון עליו להתרחש מיד, שכן תהליך הישועה ייקח זמן וילווה בצרות מקדימות [רש"י, רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם, מצודות]. גישה אחרת מפרשת את המילה מלשון פחד וחרדה, כלומר המאמין הנשען על הבטחת ה' לא יפחד, לא יזדעזע ולא יצטרך לברוח מפני האויב [שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, יש המציעים שהישועה תהיה כה נפלאה, עד שמי שישמע עליה לא ימהר להאמין מרוב פליאה [שד"ל].