הנביא מגיב לתחושת הביטחון השקרית של העם, אשר התפארו בכך שכרתו ברית הגנה שמבטיחה להם חסינות מפני פורענות. נבואה זו מנפצת את האשליה ומבהירה כי כל ההסכמים וההגנות שעליהם סמכו יקרסו לחלוטין אל מול פני המציאות.
המילה וְכֻפַּר מתפרשת בקרב רוב הפרשנים כלשון ביטול, הסרה והשחתה. הפועל מצביע על קינוח ומחיקה מוחלטת של הברית שהעם חשב שכרת עם המוות כדי להינצל [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, אבן עזרא, שד"ל, שטיינזלץ]. הלכה למעשה, ביטול זה מכוון לבריתות הפוליטיות שהעם נשען עליהן, כדוגמת ההסכמים עם אשור ומצרים [מלבי"ם].
באשר למילה וְחָזוּתְכֶם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בחוזה והסכם שהעם התיימר לעשות עם כוחות השאול. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה מלשון מחוז וגבול. לפי פירוש זה, הגבול והחיץ שהעם ניסה להציב בינו לבין המוות לֹא תָקוּם, כלומר לא יתקיים ויקרוס [מצודת ציון, מצודת דוד].
העם התרברב כי שׁוֹט שׁוֹטֵף, כלומר מכת האויב והצרה המתקרבת, כלל לא תגיע אליו. הנביא הופך את טענתם על פיה ומכריז כי פורענות זו בהחלט תעבור דרכם [מצודת דוד, אברבנאל]. המילה וִהְיִיתֶם פותחת באות וי"ו המבטאת תוצאה ישירה, במשמעות של "ואז תהיו" [אבן עזרא]. התוצאה הסופית תהיה שהם יהפכו לְמִרְמָס, כלומר יירמסו ויידרסו תחת רגלי מחנה האויב האשורי שיפלוש ויעבור בארץ יהודה [מלבי"ם, מצודת ציון, שטיינזלץ].