מפלתה של ממלכת אפרים ואובדן תפארתה ועושרה נמשלים לפריחה שנובלת ולפרי המבשיל מוקדם ונטרף במהירות. האויב ימהר להשפיל את גאוותם ולבזוז את רכושם, כפי שאדם חומד פרי ראשון ובולע אותו מיד.
המילה צִיצַת מובנת לרוב כנגזרת של המילה ציץ, כלומר פרח [מצודת ציון, רד"ק]. עם זאת, יש המפרשים זאת כפרח או עלה שעתיד לנבול [אבן עזרא], ויש הרואים במילה זו מונח מופשט שמשמעותו זוהר, כך שהכוונה היא לזוהר של הפרח הנובל [שד"ל].
הדימוי המרכזי הוא כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ, כלומר תאנה שהקדימה להבשיל לפני עונת הקיץ, שהיא זמן ההבשלה והקטיף של שאר התאנים [רש"י, מצודת ציון, מצודת דוד, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. מכיוון שתאנה זו בולטת לעין בעוד שאר הפירות עדיין אינם בשלים, כל מי שרואה אותה חומד אותה, קופץ עליה ולוקח אותה מיד [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה].
לגבי הביטוי בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה, קיימות שתי גישות מרכזיות. הגישה האחת מסבירה שהמוצא בולע את התאנה בעודה בידו, מתוך חביבות וחיפזון, מבלי ללעוס אותה כראוי ומבלי להמתין עד שיביא אותה לביתו [רש"י, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה שנייה מפרשת את המילה בְּכַפּוֹ מלשון ענף. לפי פירוש זה, האדם בולע את התאנה בעודה תלויה על ענף העץ מרוב תאווה, ואינו ממתין אפילו כדי לתלוש אותה בצורה מסודרת [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, צאינה וראינה].
הפרשנים מסכימים כי הנמשל לדימוי זה הוא המהירות שבה האויב יחריב את אפרים. כשם שהתאנה הבכורה נחטפת על ידי זרים שאינם בעליה, כך האויב יבלע את עושרם כהרף עין ויחריב אותם בעודם מושרשים ויושבים לבטח בארצם [מלבי"ם, מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה], דבר המעיד על כך שהרעה הובאה עליהם במהירות ובשקידה [רש"י].