ההיסטוריה הצבאית והניסית של עם ישראל משמשת כאן כתמרור אזהרה לקראת התערבות אלוהית עתידית. דרך אזכור שני אירועי עבר מכוננים, מוצגת תמונה של ענישה חריגה בעוצמתה ובמהותה, אשר תפתיע את העם.
הביטוי כִּ֤י כְהַר־פְּרָצִים֙ מכוון למלחמתו הניסית של דוד המלך בפלשתים בבעל פרצים, שם הכה ה' את האויבים בפתע פתאום ושבר אותם כפרץ מים [מצודת דוד, רד"ק, אבן עזרא, שד"ל]. במקביל, הביטוי כְּעֵ֖מֶק בְּגִבְע֣וֹן מתייחס למלחמתו של יהושע בן נון באמורי, שבה התערב ה' באורח נס, אם על ידי השלכת אבני ברד גדולות מן השמים [מצודת דוד] ואם על ידי עצירת השמש והירח [אבן עזרא]. גישה ייחודית מחברת בין שתי הזירות הללו לכדי מערכת ענישה כוללת שאינה מותירה פתח מילוט: הר פרצים מסמל פורענות העולה מן הקרקע, כדוגמת רעידת אדמה ובקיעת הארץ, בעוד עמק גבעון מסמל פורענות היורדת מן השמים כאש וברד [מלבי"ם, רש"י].
לקראת פעולות אלו, ה' יָק֣וּם כדי להכות ולהשמיד, וכן יִרְגָּז, מילה המבטאת זעם וכעס [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], או לחלופין מציינת תנועה, רעש וזעזוע של הטבע [שד"ל, אבן עזרא].
כאשר ה' יקום לפעול, מתוארת פעולתו במילים לַעֲשׂ֤וֹת מַעֲשֵׂ֙הוּ֙ זָ֣ר מַעֲשֵׂ֔הוּ וְלַֽעֲבֹד֙ עֲבֹ֣דָת֔וֹ נׇכְרִיָּ֖ה עֲבֹדָתֽוֹ. מבחינה לשונית, הפרשנים מסכימים כי מדובר בכפל עניין המשמש לחיזוק: המילה עֲבֹדָתֽוֹ מקבילה למילה מַעֲשֵׂ֙הוּ֙ ומשמעותה עשיית מלאכה, והמילה נׇכְרִיָּ֖ה מקבילה למילה זָ֣ר [רד"ק, מצודת דוד, רש"י].
מהות הזרות של מעשה ה' מתפרשת בכמה אופנים. הגישה המרכזית רואה בכך היפוך היסטורי טראגי: בעוד שבעבר, בהר פרצים ובגבעון, קם ה' כדי להילחם בעבור ישראל ולהשמיד את אויביהם, כעת המעשה הוא זר ונכרי משום שה' יקום להילחם נגד ישראל עצמם ולהיפרע מהם [רד"ק, אברבנאל, אבן עזרא]. גישה נוספת מסבירה שהמעשה נחשב זר מכיוון שמדובר בפורענות קשה ובלתי מובנת שהעם לא חווה כמותה מזה זמן רב, ולכן תיראה להם כתופעה מוזרה [רש"י, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. מנגד, יש המבחינים בין חלקי הפסוק ומסבירים כי זָ֣ר מתייחס לתופעת טבע שהיא נדירה וחריגה אך עדיין חלק מן הבריאה, כמו רעידת אדמה, ואילו נׇכְרִיָּ֖ה מתייחסת להתערבות פלאית ועל-טבעית לחלוטין שאינה קיימת במציאות הרגילה כלל [מלבי"ם].