ישעיהו, פרק כ״ח, פסוק ט׳

כאשר החברה שוקעת בשכרות ובתאוות והמבוגרים מאבדים את דעתם ויכולת ההקשבה שלהם, עולה השאלה אֶת־מִי יוֹרֶה דֵעָה, כלומר למי יוכל הנביא ללמד את דבר ה', וְאֶת־מִי יָבִין שְׁמוּעָה ויסביר את נבואתו. הכתוב תוהה האם הקהל היחיד שנותר הוא גְּמוּלֵי מֵחָלָב ועַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם, פעוטות שזה עתה נותקו והורחקו מהנקה. תהייה זו מבטאת ייאוש מהמחשבה שהנביא ייאלץ לחזור וללמד פעוטות חסרי הבנה, או לחלופין, מציגה את התקווה היחידה שנותרה לפנות לילדים שטרם הושחתו בדרכי הוריהם. מנגד, ייתכן שזוהי ביקורת הלועגת למנהיגים הרוחניים עצמם, ששכרותם דירדרה את דעתם לרמה שבה הם מתאימים ללמד אך ורק תינוקות. במובן סמלי, אותם פעוטות מייצגים את בני הדור הבוגר, אשר ניתקו את עצמם מן התורה הנמשלת לחלב וסירבו לקבל מוסר.